החלטה בתיק ת"א 43538-03-12

1.         המבקשת הגישה בקשה למתן סעדים זמניים לגבי חלקת אדמה מס' 52 בגוש 30558 (ישראלי) ו - 18 (ירדני) מאדמות שועפט, ירושלים (להלן - המקרקעין),  שעליהם בנוי בניין בן שתי קומות ובו שתי דירות בכל קומה, וכן מבנה קטן ששימש בעבר מחסן (להלן- הדירה הקטנה).

            ליתר דיוק, הבקשה מתייחסת לדירה בבניין בקומה הראשונה, בצד צפוני  -  מזרחי (להלן - הדירה),  אשר  הושכרה על ידי המבקשת במועד הגשת הבקשה לגב' מארי גראיס קרוז (להלן - מארי).

2.         על פי הבקשה, אביו המנוח של המשיב 1 היה אחיה של המבקשת ולכן המבקשת היא דודתו של המשיב 1, אשר נשוי למשיבה 2.

3.         לטענת המבקשת, אביה המנוח יעקב סאלח עלי אלמשני (להלן - המנוח), שנפטר ביום 16.3.04, היה עתיר נכנסים והמקרקעין הם חלק מרכושו.

            המבקשת טוענת בבקשה כי היא רכשה את מלוא זכויותיהם הקנייניות ו/או החוזיות של יורשי המנוח, לרבות זכויותיו שלאחיה,  אביו של המשיב 1, בהתאם לחוזה שנחתם בין הצדדים ביום 03.05.05 ואשר צורף לבקשה (בצירוף תרגום לשפה העברית) כנספח ד1 - ד2 (להלן - החוזה).

4.         המבקשת מודה כי במסגרת סיוע כלכלי למשיבים חתמה עמם ביום 15.12.10 על חוזה שכירות של הדירה הקטנה, תמורת דמי שכירות סמליים של 500 ש"ח לחודש, עד שימצאו דיור חלופי מתאים, אולם לטענתה, המשיבים ביצעו ביום 16.03.12 "פלישה טרייה" לדירה שהושכרה למארי, הוציאו את מארי עם תינוק מהדירה וזרקו את חפציה לרחוב, תוך איומים.

5.         בבקשה נתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים ו/או על  מי מטעמם לבצע כל פעולה משפטית במקרקעין, להסיג גבול בחלקים נוספים במקרקעין, וכן להורות למשיבים ו/או למי מטעמם לסלק ידם ולפנות באופן מיידי את הדירה שאליה פלשו ושממנה הוציאו בכוח את מארי.

6.         בדיון שהתקיים ביום 28.03.12,  במעמד המבקשת ובהעדר המשיבים, ניתן צו כמבוקש (להלן - הצו),  והמבקשת התבקשה להגיש את כתב התביעה העיקרי עד ליום 17.4.12.

            כמו כן, לאור הצהרת המבקשת כי המשיבים מאיימים על חייה - ניתן צו למניעת הטרדה מאיימת האוסר על המשיבים לאיים על המבקשת או להטרידה בכל דרך ובכל מקום (ראה סעיף 6 להחלטה מיום 28.3.12).

7.         כתב התביעה אכן הוגש,  ובו נטען כי ביום 30.3.12 פינו המשיבים את הדירה וכיום היא מושכרת לאנשים אחרים.

            הסעדים המבוקשים במסגרת התביעה הם מתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים לבצע כל פעולה משפטית בדירה והסגת גבול בחלקים נוספים של המקרקעין; סילוק ידם של המשיבים מהדירה הקטנה, שחוזה השכירות לגביה פג, ופינוי מחסנים שהמשיבים הקימו בסמוך לדירה הקטנה; וכן חיוב המשיבים לשלם למבקשת סכום של 50,000 ש"ח בשל הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מפלישת המשיבים לדירה (הרס בדירה עצמה, הפסד דמי שכירות כתוצאה מסילוקה של מארי מהדירה, וכן עוגמת נפש).

8.         ביום 2.5.12 הגישו המשיבים כתב הגנה וכן בקשה לביטול הצו.

            לטענת המשיבים, המקרקעין נשוא הצו אינם בבעלות המבקשת ואין לה כל זכויות ספציפיות בהם, שכן עיזבונו של המנוח טרם חולק ולמבקשת אין כל מעמד משפטי להגיש תביעה ו/או בקשה לסעד בשם העיזבון.

            לטענתם, עסקינן בסכסוך בין יורשים שבבסיסו ניסיון של המבקשת להשתלט שלא כדין על העיזבון ולנשל את היורשים במסווה של תביעה תמימה לפינוי ולסילוק יד, ולכן בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה.

            המשיבים טוענים כי המנוח לא הותיר צוואה, וביום 3.7.05 ניתן על ידי בית הדין השרעי בירושלים צו ירושה על עזבונו.

            לטענת המשיבים, החוזה מיום 03.05.05, עליו נסמכת המבקשת, נחתם למראית עין בלבד ובין מטרותיו -  למנוע "בריחה" של נכסים מהעיזבון ולייעל את ניהול נכסי העיזבון בפני הרשויות וגורמים שונים.

לטענתם, ליורשים לא הייתה כל כוונה אמיתית למכור למבקשת את זכויותיהם ולמבקשת לא הייתה כל כוונה לרכוש את הזכויות, והיא אף לא שילמה תמורה כלשהי.

9.         עוד טוענים המשיבים, כי סמוך לחתימה על החוזה מיום 3.5.05 חתמו הצדדים ביום 31.5.05, "מאחורי הקלעים", על חוזה נוסף המבטל את החוזה מיום 3.5.05 (להלן - החוזה השני).

 לטענתם, הואיל והמבקשת בחרה שלא לגלות לבית המשפט את עובדת קיומו של החוזה השני, הואיל והבקשה למתן הסעד הזמני לא נמסרה להם כדין, ובהעדר סמכות עניינית לבית משפט זה - דין הצו להתבטל.